<h1>ריבב"ן — ברכות</h1>
<h2>דף לה.</h2>
תוריתא תואר מראית לחם. חביצא, מאכל שעושין מפירורי לחם. מרתח גביל נותנין קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ונותנין על הכירה כשהיא ניסוקת לאפות. לחמא דהינדקא, בצק שאופין בשפוד ומושחין אותו תמיד בשמן. לחם העשוי לכותח, לחם האפוי בחמה ומשימין אותו לכותח. כעבין, מקוטפת יפה כגלוסקאות נאות. לחם עוני כתיב ביה, נר' לי היכא דעשאו מתחילה לקבוע סעודתו עליו חייב בחלה, דכל מידי דחייב בחלה יוצא בו ידי חובתו בפסח דילפי מהדדי. טרימא, דבר הנמעך וכתוש נקרא טרימא. שתיתא, קמח קליות עבה דלאכילה לשובעו בור' מיני מזונות.
<h2>דף נד.</h2>
בין איסר לפונדיון, שמטבעותיהן שווין, וצריך להיות בקרוב שייהנה ממש. מלוזמא, שם מטבע. אין מחזרין על האור, להביא אור לפניו על כל פנים כדי לברך עליו, אלא אם בא לפניו יברך ואם לאו לא יחזר עליו.
<h2>דף נו.</h2>
צריך להתיז בז' דלמען תזכרו, שלא ייראה שיאמר תסכרו, משמ' שלא יזכירם והוא מלשו' ויסכרו. פ"א שלא ייראה שיאמ' תשכרו והוא מלש' שכר, כלומ' שלא תעשו את המצוות על מנת לקבל פרס אלא הכל מאהבת הבורא. צריך להתיז בס' דכי לעולם חסדו שיהא ניכר שיזכיר חסדי המקום. ולא היו מפסיקין בין אחד לואהבת.
בחשאי, בלחש. ציקי קדירה, מטעמי קדירה, יש לה גנאי, שנראית רעבתנית.
<h2>דף צב.</h2>
פיס', רחץ בלילה הראשון, בחמין. שניתה לנו שאבל אסור לרחוץ בחמין אפי' להושיט אצבעו בהן, כדאמרינן במסכת תעניות. אסטניס, מעונג ואם לא הייתי רוחץ הייתי מסוכן. ואע"ג דכתי' ויעש לאביו אבל שבעת ימים, לא תימא ימים ולא לילות אלא לילות בכלל ימים. אני היום אסור לוכל, בקדשי דורות, דאונן אסור לוכל בקדשים דילפינן מקל וחומר ממעשר ומה מעשר הקל אמ' תורה לא אכלתי באוני ממנו קדשים דחמירי לא כל שכן, והלילה מותר, שאין כהנים אחרים שיאכלו בקדשים, ופינחס לא נתכהן עד מעשה זמרי כדאמרי' בפרק טבול יום, והאי דנשרף חטאת ראש חודש מפני טומאה שניטמאת באונס, אבל שעיר שמיני למילואים ושעיר נחשון אכלו אותו היום לפי שהן קדשי שעה, ולדורות שיימצאו כהנים הרבה אף הלילה אסור דסבירא ליה לר' יהודה ליל מיתה דאורייתא אפי' נקבר המת. עד מתי מתאונן עליו כל אותו היום, איום קבורה קאי, ולא מת באותו היום, בלא לילו, בליל קבורה לא תפיס אנינות אפי' מדרבנן. כל זמן שלא נקבר אפי' מת הרי כמה ימים תופס לילו מדרבנן מכלל דיום מיתה אפי' נקבר באותו היום תופס לילו ליאסר בקדשים מדאוריתא, לעולם מדרבנן היא אפי' ליל מיתה וחכמ' עשו חיזוק לדבריהם אפי' בליל קבורה כשל תורה בליל מיתה, דיום מיתה אסור מדאורייתא ויום קבורה אסור מדרבנן וגזרו ליל קבורה דמדרבנן כליל מיתה, דיום מיתה אסור מדאורייתא. אונן שמת לו מת בערב הפסח לא העמידו דבריהן שאסרו בליל מיתה במקום כרת ליבטל מפסח שיש בו כרת. אהאי קרא אסמכינהו רבנן, דכתיב והפכתי חגיכם לאבל במסכת משקין, וקרא אסמכתא דרבנן היא, ולעולם אבילות ז' מדרבנן היא. אי אבילות דמעיקרא, שמת לו מת קודם הרגל אתי עשה דרבים ושמחת בחגך דמצות כל ישר' ודחי עשה דיחיד, דעשה דאבל אינו אלא לאבל, דשמעת מינה דאיכא חיובא דאוריית' לדברי הכל דמדרבנן הוו כל ז' ימים האבל לבד יום ראשון, למאן דאמ' יום ראשון תופס לילו מדאוריתא ואפי' הכי בטלה אבילות של אותה לילה דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד.
<h2>דף קג.</h2>
נר ומזון, מי שאין לו אלא כוס אחד יאכל תחילה ואחר כך מבדיל על הנר תחילה, ואחר כך יברך ברכת המזון. ובת טוות, והלך לישון כשהוא מתענה, שלא אכל עד שהיה לו יין להבדיל. על ברכת המזון שבתחילה, ש"מ דבברכת המזון עסקינן. אם אמ' יניחנו לאותו הכוס לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו. נר ומזון בשמים והבדלה, תוס', ואע"ג דאמרי' בערבי פסחים דאסור לו לאדם שיאכל קודם שיבדיל, מאחר שברכת המזון טעונה כוס והוא אין לו אלא כוס אחד, התירו לו לוכל ולגמור סעודתו ואחרי כן ישלשלם כולן אחריו. מה נפשך, כלומ' היאך יעשה בירך על היין המזון קודם, אם תאמר שבירך על היין קיימ' לן דברכת המזון קדים. בירך על המזון הנר קודם, אם יברך על ברכת המזון הנר דין שיקדים. הילכך אין מבדילין על הפת כלל מיהא דאמימר, ודבר זה פירשנו בפסחים בפרק בתרא, הרבה מאורות יש באור, ירוקה אדומה.
<h2>דף קג:</h2>
ואכסא דברכתא, כוס של ברכת המזון. איתסר לכו למישתי, יש מפרשין נאסר להן לשתות כלל קודם שיברכו ברכת המזון, ויש מפרשין איתסר להו למישתי בלא ברכה הואיל דאמריתו הב וניבריך הסיחו דעתן לשתות קודם ברכת המזון והוי כנמלך, וכן נר' לי עיקר.
[ברכות מ"ב ע"א] יין גורם ברכה לעצמו, מיכן נר' לרבי' תם שאין צריך לברך על שום משקה שאדם שותה בתוך הסעודה חוץ מן היין, כדמפר' טעמ' לקמ' משום דקובע ברכה לעצמו, וכן נהג ה"ר יצחק מדונפיר שאינו מברך על המים ששותה בתוך הסעודה דדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה מיקרו, וה"ר ישעיה כתב דווק' יין פוטר כל מיני משקה ולא פת, וכן כתב בעל הלכות גדולות, וגם רש"י, ועוד כתב בעל הלכות גדולות שאינו צריך לברך אלא פעם אחת ולא על כל פעם ששותה, וה"ר ישעיה כתב שנלך אחר דעתו, אם בנמלך צריך לברך על כל פעם ופעם. בני תלתא בקבא, שג' מהן היו מחזיקין קב. בתר דגמיר סעודתייהו, שהסיחו דעתן לאכול יותר. סילק איתמר, דווק', שסילק השולחן, אבל בעוד השולחן לפניו דעתו לוכל ופת פוטרת ואין צריך לברך. תכף לסמיכה שחיטה, דכת' וסמך ושחט. תכף לגאולה תפילה, שנ' ה' צורי וגואלי וסמוך ליה יענך ה' ביום צרה. תכף לנטילת ידים ברכה, שנ' שאו ידיכם קודש וברכו את ה', וכל זמן שלא נטל ידיו פת פוטרת כל מיני מאכל שאין צריך לברך.
<h2>דף קט:</h2>
[ברכות נ"א ע"ב] כוס שיני, תוס', שהוא של זוגות והעומד משולחנו ושתה זוגות ניזוק על ידי שידים. כפלים, זוגות. הכון לקראת אלהיך, בדברים נאים ונכונים ולא בדברים של פורענות. ואם תאמר הא אמרינן בפסחים כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה, הני מילי גבי ד' כוסות של פסח דכולהו מצוה באנפי נפשיה היא, אבל מצטרף עם כוס ששתה בתוך המזון דלאו למצוה הוא.
<h2>דף קיד.</h2>
בסעודה, בהילכות סעודה. מברך על היום, הקידוש, ואחר כך מברך בורא פרי הגפן. שהיום גורם על היין שיבוא, קדושת שבת גורמת להביא היין. ועוד דבר אחר שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא, וכשם שקדם לכניסה כך קדם לברכה. שהיין גורם לקדושה שתיאמר, שאם לא בא יין אין מקדשין, והמקדש על הפת גם הוא במקום יין, ועוד דברכת היין תדירה. נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס, לקידוש היום, דלית להו תכף לנטילת ידים סעודה. מוזגין ושותין ואחר כך נוטלין דתכף לנטילת ידים סעודה בעינן שמא יסיח דעתו ויגע בדבר מאוס, אבל אם לא היו ידיו נקיות יטול ידיו ויקדש, ואם נזהר שלא ליגע בדבר מאוס אינו צריך ליטול ידיו פעם שנייה, דאמרי' בחולין בפרק כל הבשר אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום לסמוך על אותה נטילה ויזהר שלא יגע בדבר מאוס.
